נהרין נולד בשנת 1952 בקיבוץ מזרע. אמו היא כוריאוגרפית, מורה למחול ומדריכת פלדנקרייז, ואביו היה שחקן ופסיכולוג.
ב-1974, למרות הכשרתו המצומצמת, הצטרף ללהקת מחול בת־שבע. בשנתו הראשונה בלהקה, מרתה גרהם ששימשה יועצת אמנותית ראשונה ללהקה, הזמינה אותו להצטרף ללהקתה בניו יורק. בין השנים 1976-1975, בעת שהותו בניו יורק, למד נהרין בבית הספר האמריקאי לבלט של הניו יורק סיטי בלט, בבית־הספר ג'וליארד ואצל מגי בלק ודיוויד הווארד. לאחר מכן הצטרף למשך עונה אחת לבלט המאה ה-20 של מוריס בז'אר בבריסל.
נהרין שב לניו יורק ב-1979 ובשנה שלאחר מכן הופיע עם עבודתו הכוריאוגרפית הראשונה בסטודיו של קזוקו היראביאשי. בשנים 1990-1980 העלה נהרין את עבודותיו בניו יורק ומחוצה לה והוזמן ליצור ללהקות שונות, בהן בת־שבע, להקת המחול הקיבוצית וללהקת המחול ההולנדית NDT. במקביל עבד בקביעות בשיתוף פעולה עם אשתו הראשונה, הרקדנית מארי קאז'יוורה, על פרויקטים שונים עם קבוצת רקדנים בניו יורק. נהרין וקאז'יוורה פעלו יחדיו שנים רבות עד למותה ממחלת הסרטן ב-2001.
ב-1990, נהרין מונה למנהל האמנותי של להקת מחול בת־שבע ובאותה שנה הקים את אנסמבל בת־שבע – הלהקה הצעירה. מאז יצר למעלה מ-30 עבודות ללהקה ולאנסמבל יחדיו. בספטמבר 2018, החליפה אותו בתפקיד המנהלת האמנותית גילי נבות.
לצד עבודתו ככוריאוגרף, פיתח נהרין את גאגא – שפת תנועה חדשנית המבוססת על מחקר הבוחן את העצמת החוויה החושית והדמיון, העלאת המודעות לצורה, מציאת דפוסי תנועה חדשים והתקדמות אל מעבר לגבולות מוכרים. גאגא, המהווה את שיטת האימון היומיומית של רקדני בת־שבע, התפשטה ברחבי העולם בקרב קהילת הרקדנים והציבור הרחב כאחד.
במרוצת שנותיו בבת-שבע, זכה אוהד נהרין בפרסים ובאותות הוקרה רבים בהם תואר ד"ר לשם כבוד ממכון ויצמן למדע (2004), פרס ישראל למחול (2005), תואר ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית (2008), פרס אמ"ת בקטגוריית אמנות ותרבות (לצידו של יאיר ורדי, 2009), תואר אביר מסדר האמנויות והספרות מטעם ממשלת צרפת (1998), פרס המחול האמריקני ע"ש סמואל ה. סקריפס למפעל חיים (2009), ד"ר לשם כבוד מטעם ביה"ס הגבוה לאמנות הבמה של ג'וליארד (2013), פרס מפעל חיים למחול אמנותי מטעם שרת התרבות והספורט (2016), עמית כבוד מטעם אוניברסיטת תל-אביב (2018), תואר ״דוקטור לפילוסופיה לאות כבוד״ מטעם אוניברסיטת בן גוריון (2019), תואר מפקד במסדר האמנויות והספרות מטעם ממשלת צרפת (2023) ועוד.
נהרין משתמש לעתים קרובות בכישורים המוזיקליים שרכש בצעירותו. הוא עבד בשיתוף עם להקת נקמת הטרקטור ("קיר", 1990), אבי בללי ודני מקוב (״אנאפאזה", 1993), עברי לידר ("זינה", 1995) וגרישה ליכטנברגר ("עבודה אחרונה", 2015). תחת השם הבדוי מקסים ואראט הוא חיבר מוזיקה ליצירות רבות שיצר ללהקה.
עבודתו של נהרין תועדה במספר סרטים. ב-2007, בסרטו התיעודי “Out of Focus”, הבמאי תומר היימן צילם את תהליך החזרות של נהרין עם להקת סידר לייק שהעלו את המופע "דקהדאנס". בנוסף, ב-2015 יצא לאור "מיסטר גאגא" – סרט תיעודי מקיף בבימויו של תומר היימן על נהרין.
נהרין, שמחזיק באזרחות ישראלית ואמריקאית, מתגורר כיום בישראל עם אשתו, הרקדנית ומעצבת התלבושות, ארי נקמורה, ובתם נגה
