אנאפאזה אז והיום

"ב-1989 היינו להקת רוק לא ידועה בשלב של איסוף חומר לתקליט הראשון, הופענו במועדון 'אלנבי' כחימום לפורטיס וסחרוף. אחרי כמה ימים צלצלו מלהקת בת־שבע וקבעו לנו פגישה עם שלי שיר שסיפרה שמשה פריד, בעלה, הוא תאורן, ושהוא ראה אותנו במועדון 'אלנבי', ושהם מחפשים להקת רוק שתעבוד עם כוריאוגרף שעוד מעט יגיע לבת־שבע. נפגשנו עם אוהד ובשיחה דיברנו על בוטו ועל ריקוד. אני ראיתי כמה זמן לפני זה את רקדני להקת הסנקאי ג'וקו משתלשלים בחבל על הקיר של מוזיאון ת"א, ובעיניי הבוטו ביטא התייחסות עמוקה של גוף לחלל, שהיא מאד משמעותית למוזיקאים. בחוזה סגרו איתנו על 17 הופעות. ב-13 הופעות הראשונות היו 20 איש בקהל וחלק יצאו באמצע. בהופעה ה-14, שהייתה הופעת matinee בצהרי יום שישי, פתאום האולם היה מפוצץ, ואחריה כל ההופעות היו sold out. הרגשתי שקצת חבל שאין יותר הופעות אבל גדי גליק אמר לי: 'אל תדאג, זאת רק ההתחלה, הילדים שלך עוד יראו את זה'. ובאמת גם הילדים שלי ראו את זה".